Hoil Moshe Tehillim 17 – הואיל משה תהלים יז‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד ^אשִׁמְעָ֤ה יְהֹוָ֨הי״י֨׀ צֶ֗דֶק הַקְשִׁ֥יבָה רִנָּתִ֗י הַאֲזִ֥ינָה תְפִלָּתִ֑י בְּ֝לֹ֗א שִׂפְתֵ֥י מִרְמָֽה׃ (ב) מִ֭לְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִ֣י יֵצֵ֑א עֵ֝ינֶ֗יךָ תֶּחֱזֶ֥ינָה מֵישָׁרִֽים׃ (ג) בָּ֘חַ֤נְתָּ לִבִּ֨י׀ פָּ֘קַ֤דְתָּ לַּ֗יְלָה צְרַפְתַּ֥נִי בַל⁠־תִּמְצָ֑א זַ֝מֹּתִ֗י בַּל⁠־יַעֲבׇר⁠־פִּֽי׃ (ד) לִפְעֻלּ֣וֹת אָ֭דָם בִּדְבַ֣ר שְׂפָתֶ֑יךָ אֲנִ֥י שָׁ֝מַ֗רְתִּי אׇרְח֥וֹת פָּרִֽיץ׃ (ה) תָּמֹ֣ךְ אֲ֭שֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶ֑יךָ בַּל⁠־נָמ֥וֹטּוּ פְעָמָֽי׃ (ו) אֲנִֽי⁠־קְרָאתִ֣יךָ כִֽי⁠־תַעֲנֵ֣נִי אֵ֑ל הַֽט⁠־אׇזְנְךָ֥ לִ֝֗י^ב שְׁמַ֣ע אִמְרָתִֽי׃ (ז) הַפְלֵ֣ה חֲ֭סָדֶיךָ מוֹשִׁ֣יעַ חוֹסִ֑ים מִ֝מִּתְקוֹמְמִ֗ים בִּֽימִינֶֽךָ׃ (ח) שׇׁ֭מְרֵנִי כְּאִישׁ֣וֹן בַּת⁠־עָ֑יִן בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ תַּסְתִּירֵֽנִי׃ (ט) מִפְּנֵ֣י רְ֭שָׁעִים ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי אֹיְבַ֥י בְּ֝נֶ֗פֶשׁ יַקִּ֥יפוּ עָלָֽי׃ (י) חֶלְבָּ֥מוֹ סָּגְר֑וּ פִּ֝֗ימוֹ^ג דִּבְּר֥וּ בְגֵאֽוּת׃ (יא) אַ֭שֻּׁרֵינוּ עַתָּ֣ה [סְבָב֑וּנוּ] (סבבוני) עֵינֵיהֶ֥ם יָ֝שִׁ֗יתוּ לִנְט֥וֹת בָּאָֽרֶץ׃ (יב) דִּמְיֹנ֗וֹ כְּ֭אַרְיֵה יִכְס֣וֹף לִטְרֹ֑ף^ד וְ֝כִכְפִ֗יר יֹשֵׁ֥ב בְּמִסְתָּרִֽים׃ (יג) קוּמָ֤ה יְהֹוָ֗הי״י֗ קַדְּמָ֣ה פָ֭נָיו הַכְרִיעֵ֑הוּ פַּלְּטָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י מֵרָשָׁ֥ע חַרְבֶּֽךָ׃ (יד) מִ֥מְתִֽים⁠־יָדְךָ֨׀ ^היְהֹוָ֡הי״י֡ מִֽמְתִ֬ים^ו מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֮ [וּֽצְפוּנְךָ֮] (וצפינך) תְּמַלֵּ֢א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ^ז בָנִ֑ים וְהִנִּ֥יחוּ יִ֝תְרָ֗ם לְעוֹלְלֵיהֶֽם^ח׃ (טו) אֲנִ֗י בְּ֭צֶדֶק אֶחֱזֶ֣ה פָנֶ֑יךָ אֶשְׂבְּעָ֥ה בְ֝הָקִ֗יץ^ט תְּמוּנָתֶֽךָ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א ‹ר3› =א(ק)
• ל=פרשה סתומה

^ב לִ֝֗י =ל ובדפוסים
• שיטת-א=לִ֝י (השמטת נקודת הרביע)

^ג פִּ֝֗ימוֹ =ל ובדפוסים
• שיטת-א=פִּ֝ימוֹ (השמטת נקודת הרביע)

^ד לִטְרֹ֑ף =ש1,ק-מ (כתיב חסר וי״ו)
• ל=לִטְר֑וֹף (כתיב מלא וי״ו)
• הערת ברויאר

^ה מִ֥מְתִֽים⁠־יָדְךָ֨׀ =ש1,ק13,פטרבורג-EVR-II-B-55 (לגבי מרכא וגעיה ומקף בתיבת משרת); בכתי״ש1,ק13,פטרבורג-EVR-II-B-55 ושיטת-א יש גם חטף: <מִ֥מֲתִֽים⁠־יָדְךָ֨ ׀>.
• לגבי המרכא והגעיה ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.3 (עמ׳ 264-265): ״הטעמה מיוחדת נוהגת לפני לגרמיה המשמש בתחום שלטון פזר: מרכא משני יבוא בראש התיבה שלפני הלגרמיה – בתנאי שיש חציצה בין המרכא לבין התנועה הראויה להיות מוטעמת. המרכא המשני בא בלא טעם עיקרי, וגעיה באה במקום הטעם״ (והשוו לדוגמה להלן יט, טו). וכך הטעמים אצל ברויאר ומג״ה, אך הם משמיטים את המקף.
• ל=<מִֽמְתִ֥ים⁠־יָדְךָ֨ ׀> (געיה ומרכא, מקף בתיבת משרת, ואין חטף) לפי המקליד (וכן הוא בקורן בהשמטת המקף), או <מִֽמְתִֽים⁠־יָדְךָ֨ ׀> (שתיהן געיות) לפי דותן (וכך נראה יותר בכתי״ל).
• ברויאר, מקראות גדולות הכתר, סימנים, מכון ממרא

^ו מִֽמְתִ֬ים =ל,ש1.
• ק13,פטרבורג-EVR-II-B-55 ושיטת-א=מִֽמֲתִ֬ים (חטף) וכך במג״ה.

^ז יִשְׂבְּע֥וּ =ש1 ובדפוסים
• ל!=יִשְׂבּ֥עוּ (חסר שווא באות בי״ת) אבל המקליד תיקן בלי להעיר
• הערות דותן וברויאר

^ח לְעוֹלְלֵיהֶֽם =ש1?,ק-מ
• ל!=לְעוֹלְלֵֽיהֶם (מקום הסילוק) אבל המקליד ציין סילוק ימני באות ה״א דווקא (!)
• הערות ברויאר ודותן

^ט בְ֝הָקִ֗יץ =ל
• ברויאר ציין פת״ח בה״א במקום קמ״ץ, אבל לא נראה כן בבדיקה בכתי״ל.

E/ע

הערותNotes

(א) תפלה – משרש פלל, ויעמד פינחס ויפלל (למטה ק״ו:ל׳) והוראת התיבה דון דין בעצמו ומצוא עונו ובקש רחמים עליו, כן ואתפלל אל ה׳ ואמר ה׳ אלהים אל תשחת עמך וגו׳ אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו (פרשת עקב), אף כאן אחר שבמזמור ט״ו סיפר מי הוא ההגון לשכון באהל ה׳, במכתם הקודם התודה כבר שיודע הוא שאין בו כל המדות הללו בקדושי ואדירי ארץ, ואם הטיב ה׳ עמו מחסדו היתה זאת, מ״מ יראת ה׳ תמיד לנגד פניו וע״כ בוטח הוא שיאריך ימיו בעולם הזה באופן שיחכם ויתקן לו חיי נצח; וגם בתפלה זו הוא מתודה שיצרו התעהו (פסוק ד׳) רק מ״מ לבבו נאמן עם ה׳ ובוטח הוא שבשכר צדקו ישבע בתמונת ה׳ אחר הקיצו מתרדמת חיי חלד ולא יהיה חלקו כחלק החוטאים להכעיס שבשכר מיעוט זכיותיהם מעניקים אותם מטוב העולם הזה.
שמעה ה׳ צדק – שם בן ד׳ אותיות שם פרטי לאלהי ישראל ע״כ לא יבא בסמוך, מ״מ לבני ישראל תשמש הוא כשם אלהים שהוא שם דבר ועלול לסמיכות, ובכן נ״ל שכאן ר״ל אל צדק, החפץ בצדק.
רנתי – רנן ממקור רן בחלוף אותיות (מוט⁠־נוט) רם, הרמת קולך לשמחה (בקול רנה ותודה המון חוגג, תהלים מ״ב:א׳) או לאבל (קומי רני בלילה, איכה ב׳:י״ט) או לבקשה (לשמוע אל הרנה ואל התפלה, מלכים א׳ א׳:כ״א) או להכרזה (ותעבר הרנה במחנה, שם כ״ב:ל׳).
בלא שפתי מרמה – תפלתי הנאמרת בנאמנות רוח, שאני מכיר פשעי ומבקש מלפניך שתסעדני לבלתי אפול ביד יצרי (פסוק ה׳). (ב) מלפניך משפטי יצא – ע״ד יצא דבר מלכות מלפניו (אסתר א׳:י״ט) אתה בעיניך שפטני כי עיניך רואות ישר ולא תטעינה ברואה, ואם ישפטני בן אדם הלא הוא יראה לעינים וישפטני כמעשה ידי אשר לא טובים ולא כיושר מחשבתי.
מישרים – אין בלשון הקדש הברה להוסיפה על שם התאר לעשות ממנו תאר הפעל (וישנה בלשון סורי וגם לפעמים בלשון ארמי והיא הברת אִית מן טב טבאית, מן חכים חכימאית, יתהלך במישרים מתורגם ומהליך תריצאית) ולהוראת תאר הפעל ישתמשו בשם מופשט, כמו כאן, וכן האכלים למעדנים (איכה ד׳:ה׳) שומר אמונים (ישעיה כ״ו:ב׳) להולכים בתמים (למטה פ״ד:י״ב) בתמים ובאמת (יהושע כ״ד:י״ד). (ג) פקדת לילה – בשעות היום שבהוה אדם בחברת רעיו יפתח לבבו לומר חף אנכי מפשע, רק בלילה כשרעיונותיו יעלו על משכבו אז לא יבקש לרמות את עצמו ויודה חטאתו.
צרפתני – אין הוראת שרש צרף נקות הכסף מסיגים רק התיכו באש (צרף⁠־שרף) לנקותו, והראיה לשוא לצרף צרוף ורעים לא נתקו (ירמיה ו׳:כ״ט), וכן כאן צרפתני הבאתני בצרף להכיר אם בי סיגים, ומצאת כי ישנם בי, מ״מ אין בי חטאת לשון רמיה.
זמתי – עשוהו מלרע לתפארת הקריאה, כמו חמותי ראיתי אור (ישעיה מ״ד:י״ו) בלתי בשמן רענן (למטה צ״ב:י״א), רק הוא פעל ולא שם, והראיה יעבר בלשון זכר שאם היה שם זמותי היה כותב תעבר, ויש לפתרו ג״כ באופן אחר פי בל יעבר זמותי, לא יתנגד למחשבתי, ואז זמותי יהיה שם דבר. (ד) לפעלות אדם – למ״ד זו כלמ״ד של ולישמעאל שמעתיך (פרשת לך לך) והוראתה על אודות.
בדבר שפתיך – בי״ת זו כבי״ת וברב חילו לא ימלט (למטה ל״ג) והוראתה אע״פי בלשון חכמים שסוף סוף משמש להוראת עִם.
אני שמרתי ארחות פריץ – פירשוהו נשמרתי מלכת באורחות פריץ, רק אין הוראת שמר בבנין הקל לשון מניעה כמו בנפעל ועוד חסרה המ״ם אחר הפעל, ע״כ נ״ל שהוא כמו ושמרו דרך ה׳ (פרשת וירא) ולהפך מדברי המפרשים, בחנת אותי ומצאת כי מרמה און בפי ובלבי, רק בבחנך אותי על אודות פעולות האדם שיצרו רע מנעוריו מצאת שעם כל דבר שפתיך, מצותיך ותורתך המזהירים מלכת בדרכי רע, אני לא עצרתי כח נגד יצרי ותרתי (שמרתי) אחר דרך ומשפט הפריצים, הפורצים גדר ומתפרצים נגד ה׳ אדוניהם; ושני חברי נחלקו עלי והתאמצו לפרש בדבר שפתיך לעשות כדבר, ואני שמרתי ארחות פריץ ע״ד ותשמור כל ארחותי (איוב י״ג:כ״ז) נתתי עיני על ארחות פריץ להשגיח שלא יפרוץ גדר, לפי שקשה להם להניח שדוד יתודה חטאתו בפומבי ויאמר שבעצת יצרו הלך בדרך פריצים, ולי נראה שדומה לזה כתב במזמור נ״א הן בעון חוללתי וגו׳. (ה) תמך – לשון צווי כמו זכר ושמר את יום השבת לקדשו, זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים (פרשת בא) הלוך וקראת באזני ירושלים (ירמיה ב׳:ב׳) שמע בין אחיכם (פרשת דברים) ולא ישתנה לא לרבים ולא לנקבות, וכן עמד פתח האהל (שופטים ד׳:כ׳) רק זה היה ראוי לינקד קמץ במקום חטף פתח.
אשרי – משרש שרא בלשון ארמי שכן צעדים בטוחים לאטנו קרוים אשורים וכן פעמי שאחריו מורה ריחוק זמן בין צעד לצעד עד שישמע קול כל אחד מהם (את הולם פעם, ישעיה מ״א) מכאן ולהבא אני אשתדל לתת לב טרם אדרוך כף רגלי בארץ, רק גם אתה תתמוך אשרי שלא ימוטו (נמוטו עבר במקום עתיד ור״ל אם אתה תתמכם אני בטוח שלא ימוטו) אני אשמור בכל כחי מחטא רק גם אתה היה בעזרי.
במעגלותיך - יש לשם מעגל שתי הוראות, ויבא המעגלה (שמואל א׳ י״ז:כ׳) שכב במעגל (שם כ״ו:ה׳) במחנה הצובאים שמקימים אהליהם בעיגול סביב סביב לאהל שר צבאם, וכאן ובמקומות אחרים (פלס מעגל רגליך, משלי ד׳:כ״ו) ענינו דרך סלולה, ושניהם ממקור עגל בלשון ארמי מהירות שממנו גם שם עגל למהירות תנועותיו (וירקידם כמו עגל, למטה כ״ט:ו׳) ובדרך סלולה אדם ימהר הילוכו, ולכן הוצרך להוכיח פלס מעגל רגליך כלומר שים לב אנה תדריך רגליך ואף כי דרך סלולה היא אל תהי נמהר במהלכך, ודבר עגול יתנועע בנקלה ממקום למקום. (ו) כי תענני אל – כי בטוח אני בך שתענני. (ז) הפלה חסדיך – עשה עמי חסדים נפלאים שלא יעשו לשאר בני אדם וכנפלאות הם בעיניהם ואנצל מידי רודפי בדרך הקרוב לנס.
בימינך – ביכלתך שאין לה קצב וגבול, הפלה חסדיך עמי אתה המושיע בימינך החוסים בך מן המתקוממים עליהם; ויש לפרש הפלה מלשון והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן (פרשת וארא) לשון הבדלה אתה המושיע חוסים הבדל והרחק חסדיך מן המתקוממים נגד ימינך, כלומר מן המכחישים יכלתך, ופירוש זה השני נראה נכון מן הראשון בעבור העדר תיבת עמי. (ט) זו שדוני – אשר שדוני, וכן ה׳ זו חטאנו לו (ישעיה מ״ב:כ״ד).
בנפש – בתאוה עצומה עד שינשימו נשימותיהם בנחץ מחמת תאותם; ותפלה זו אולי חברה דוד אחר שנמלט מידי שאול ואנשיו העוטרים אותו (שמואל א׳ כ״ג:כ״ו). (י) חלבמו סגרו – מלשון זהב סגור, מנוקה מסיגים באופן שכל חלקיו אדוקים זה בזה, שמנו עד שחלקי חלבם אדוקים זה בזה מרוב שמנם, ולפרש חלבם סגרו פימו לא נראה, שא״כ איך דברו?
פימו – מצאנו רבוי שם פה על שני משקלים, פים (הפצירה פים, שמואל א׳ י״ג:כ״א, ויעש פימה עלי כסל, איוב ט״ו:כ״ו) ופיות או פיפיות (ולה שתי פיות, שופטים ג׳:ט״ו, וחרב פיפיות בידם, תהלים קמ״ט:ו׳) רק שניהם לשון מושאל, ולהוראת הפה עצמו הוא תמיד לשון יחיד, וכאן פימו במקום פיהם ומשמש כשם כולל ולכן בא פעל דברו בלשון רבים. (יא) אשרנו עתה סבבונו – כפל הכנוי על השם ע״ד ותראהו את הילד (פרשת שמות) וישנו את טעמו (שמואל א׳ כ״א:י״ד) ויכו האחד את האחד (שמואל ב׳ י״ד:ו׳), או ע״ד לי יארי ואני עשיתני (יחזקאל כ״ט:ג׳) עשיתיו לי אף כאן סבבונו, סבבו לנו, ולפי המסרה שכתוב אשורנו חסר יו״ד הרבים אולי כונת הכותב היתה אֲשׁוּרֶנּוּ, לשון ראיה, אשורנו ולא קרוב (פרשת בלק), רק גם למטה (תהלים מ״ד:י״ט) כתב ותט אשורנו מני ארחך לשון יחיד והוא שם נרדף לרגל.
עיניהם ישיתו וגו׳ – מתנכלים איפה יטו רשתם ללכדנו, איך יצליחו ונפול בידם וכתב לנטות במקום לצפון או לטמון לפי שמגמתם היתה ללכוד אנשים הרבה. (יב) דמינו – החיל הזה הרודף אחרי דומה לאריה.
יכסף – שרש כסף בלשון ארמי ר״ל נחפר ונכלם, וחפר בחילוף אותיות חִוָּר, ולא עתה פניו יחורו (ישעיה נ״ט:כ״ו) ילבינו, ומזה שם הכסף, מתכת לבנה והלבנת הפנים תולד גם כן לגודל התאוה.
כפיר – אריה בתקפו, והקטן נקרא גור. (יג) קדמה פניו – לך לקראתו, וכן על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים (פרשת תצא).
מרשע חרבך – אע״פי שהבחירה ביד הרשע להיטיב או להרשיע, מ״מ הצלחת נכליו היא ביד הבורא, א״כ הוא כחרב ביד ה׳ להכות את אשר ה׳ יגזור. (יד) ממתים – לפי דברי שד״ל (משתדל פרשת דברים, פירושו על ישעיה) ר״ל גבורים, ושם רפאים שמקורו מתיבת רפה ור״ל ג״כ מתים (רפאים בל יקומו, שם כ״ו:י״ד) הושאל להורות עריצים המכחידים רואיהם כמתים יוצאים מקבריהם, ואולי כמקרה תיבת רפאים כן מקרה מתים אע״פי שבזאת החליפו הצרי בשוא.
ידך – עריצים שהם מכחך.
מחלד – בהיפוך אותיות חדל (ישעיה ל״ח:י״ח) וכן תבל ממקור בל דבר חָדֵל וּבָלֵה, והם חיי שעה וטובתם, בעוד שחיי נצח קרואים עולם, דבר נעלם.
וצפונך – עושר שאדם צופן וטומן (נתן לכם מטמון, פרשת מקץ).
בטנם – ולא נפשם ישבעו בו בניהם.
יתרם – מה שנותר לבנים אחר שכבר אכלו הם חלקם.
לעולליהם – ממקור על בלשון ארמי בא, ולרוב הוראתו מי שבא ונכנס עתה בחיים, אר כאן השתמש בתיבת זו להוראת הבנים ויושבים במקום אבותיהם. (טו) בצדק – בעבור צדקי וישרי, או בעבור צדקך ה׳ וחסדך.
אחזה פניך – עיין מה שכתבתי למעלה י״א:ד׳.
בהקיץ – מתרדמת החיים, ומליצה זו תורה לא בלבד בבירור אמונת קדמונינו בהשארת הנפש אחר המות, רק גם כן תודיענו מה הוא לפי דעתם העונג השמור לנו בחיי נצח, הלא הוא דעה ברורה את ה׳ והבן מהותו ותכונתו הנקראים פנים ותמונה, שמהם ישפוט בן אדם על מהות ותכונת הגופים, ושם תמונה ממלת מִן, וצלם מן צֵל⁠־מִי, תמונה מודיע תכונת הדבר ומדותיו הפנימיים, והצלם צורתו החצונה ובכן תיבת תמונה פה על מקומה תבא. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון